החלטה בתיק ת"א 25098-12-09

1.         הבקשה לפסילת חלקים מחוות דעת המומחה -

            1.1        עסקינן במהנדס אזרחי ועל כן הטענה כי אין בידו המומחיות לדון במחלוקות         נשוא המוקד השני והשלישי אינן במקומן. הדברים אמורים במיוחד נוכח        העובדה שמינוי המומחה בוצע עוד ביום 13/2/11 והסיור במקום, בנוכחות            הצדדים, נערך עוד ביום 13/3/11.

                        מכאן - אם וככל שהיו בפי הנתבעת השגות לעניין מומחיות המומחה שומה היה עליה להציגן מבעוד מועד תחת לעשות כן חודשים מאוחר יותר ולאחר מתן חוות הדעת.

            1.2        לעניין זה יש לזכור כי מומחה בית המשפט מהווה את זרועו הארוכה של בית         המשפט והנחת היסוד היא כי המומחה נוהג באורח מקצועי ועושה מלאכתו       נאמנה. לעניין זה ראה ברע"א 7232/06, לויה נ' שירותי בריאות כללית (2007):

"... פסקנו לא אחת כי "משמונה המומחה, חזקה היא כי הוא ינהג באופן מקצועי, ויעשה מלאכתו נאמנה"...

עוד שנינו, כי בכדי לפסול מומחה שמונה מטעם בית המשפט "צריך שיתקיים חשש ממשי לכך שזכויות המשיב תפגענה עקב אותה קירבה בין המומחה למבקשת לה טוען המשיב"...

בנסיבות העניין, אף לאחר שבחנו את טענות המבקשת לא מצאנו כי התגבש חשש ממשי למשוא פנים מצדו של המומחה".

            בית המשפט יפסול חוות דעת מומחה רק מקום בו, נוכח פעולות המומחה, קיים חשש ממשי לעיוות דין העלול להיגרם לבעל דין, כאמור ב-בש"א (י-ם) 6747/07, אריה חברה לביטוח בע"מ נ' בשאראת דליה (2007):

"... בית המשפט רשאי לפסול חוות דעת של מומחה ולמנות מומחה אחר תחתיו, אם נפל בחוות הדעת או בפעולותיו של המומחה פגם המעלה חשש ממשי לעיוות דין, העלול להיגרם לבעל הדין הנוגע בדבר. ההחלטה אם לפסול את חוות דעת המומחה אם לאו, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה, עת הכלל הוא כי בין יתר שיקוליו בבקשה לפסילת מומחה, על בית המשפט להביא בחשבון את תום ליבו של המומחה ואת האפשרות לתקן את השגגה...

יתרה מזאת, ההנחה הקיימת הינה, כי מומחה מטעם בית המשפט פועל בהגינות ובתום לב, אלא אם מתברר אחרת, ולפיכך לא כל שגגה היוצאת מתחת ידו צריכה להביא לפסילתו."

            (וראה גם: רע"א 2273/99, וייצמן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (1999); רע"א 337/02, מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פד נו(4) 673; ת"א (י-ם) 7357/05, שמעון נ' הסתדרות מדיצנית הדסה (2007); ת"א (ת"א) 58353/05, ממון נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (2006); בר"ע (חיפה) 3016/08, זייצב נ' דוחובני (2008); ת"א (חיפה) 1465/00, עמר נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (2002)).

            זאת אף זאת לא נטען בענייננו וממילא לא הוכח.

1.3        מה גם שהנתבעת לא תמכה בקשתה בתצהיר לאימות העובדות המפורטות בה ואף לא במסמך כלשהו. די היה בכך כדי לדחות את הבקשה.

                        הדברים אמורים במיוחד משמבקש צד להעלות טענות הבאות לפגום בכישורי המומחה (והשווה: רע"א 78431/00, בר ישי נ' איתן חברה לביטוח בע"מ (2001); בר"ע (ת"א-יפו) 1134/04, ד.י. נ' ש.א. (2004); בש"א (ירושלים) 3374/05, פלוני נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (2005)).

            1.4        מה גם שעיון בחוות הדעת מלמד כי המומחה הקפיד שלא לחרוג מגבולות   מומחיותו (ראה למשל: סעיף 10ג לחוות הדעת).

            1.5        לפיכך, דין הבקשה להידחות.

2.         הבקשה למשלוח שאלות הבהרה למומחה -

            2.1        מחד גיסא, מצווים אנו בליברליות בכל הנוגע למשלוח שאלות הבהרה (והשווה:      בר"ע 818/09, הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' חדד (2009); 107/88,          כהן נ' לאף, פ"ד מד(1) 857; ע"א 4640/90, כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מטנס             (1990); ת"א (חיפה) 14908/96, אנג'ל נ' קרוצרו (1998); רע"א 1858/08, הדר             חברה לביטוח בע"מ נ' אמויאל (2008)).

            2.2        מאידך גיסא, עם כל הרצון לחסוך בחקירות ולייעל, אין מקום לשאול את   המומחה שוב האם הוא עומד על קביעתו בחוות הדעת במסגרת שאלות הבהרה      בפרט שלא מובאים בפניו מידע או נתונים נוספים ספציפיים אליהם מבקשים           להסב את תשומת ליבו. (והשווה: ע"א 107/88, כהן רז נ' לאף, פ"ד מד(1) 857;        רע"א 1017/01, אלבטרוניקס בע"מ נ' בר (2001)).